​

חמי בן-נון, בועז שנור, אייל כתבן, 'תיקון אולם': התנהגויות מכבידות וכבוד בית המשפט, המשפט (2015

עניינו של מאמר זה בהתנהלות היומיומית של שופטים אל מול עורכי הדין המופיעים בפניהם. במחקר זה ביקשנו לבחון כיצד מתנהלים הדיונים בביהמ"ש במישור היחסים שבין עורכי הדין ובין השופטים מנקודת מבטם של השופטים; עד כמה השופטים חווים התנהגויות של עורכי הדין שהן התנהגויות אשר מכבידות על ניהול ההליך השיפוטי; כן ביקשנו לבחון מה תגובת השופטים להתנהגויות אלו; ואת המאפיינים המשפיעים על חוויית השיפוט. מאמר זה מבוסס על חקירה אמפירית, קרי – על שאלון שהועבר בקרב כלל השופטים בישראל. במובן זה מדובר במחקר פורץ דרך בכל הקשור למערכת השיפוט בישראל בכלל ולבחינת תרבות הדיון בבתי המשפט בפרט. ממצאי מחקר זה מלמדים כי השופטים אכן חשים את עצמם כמי שמתמודדים עם התנהגות מכבידה של עורכי דין באולמות. חוויית השיפוט בקרב שופטים אזרחיים נעימה פחות מאשר אצל שופטים שעוסקים בתחומים מעורבים, כשחוויית השיפוט של שופטים פליליים נעימה יותר מאשר בקרב האחרונים. השופטים סבורים כי יש לפעול בנחישות נגד התנהגויות מכבידות. הם סבורים גם, כי הדרך שבה לשכת עורכי הדין מטפלת בתלונות של שופטים אינה מספקת. עם זאת, רק חלק קטן יחסית מהשופטים נוקט בפועל באמצעים חמורים כדי להתמודד עם התנהגויות מכבידות. ממצאים אלה, הם כאמור ראשונים מסוגם, הן בארץ והן בעולם, ויש בהם כדי לשמש בסיס אמפירי לקביעת המדיניות הנאותה לשם שיפור הדרך שבה מתנהלים ההליכים השיפוטיים

​

​

אייל כתבן ובועז שנור, בין תרבות הדיון ובין השם הטוב של האדם (בעקבות רע"א 1104/07), המשפט 15 (2010) 71 

The Supreme Court, in a majority opinion, held that a lawyer is immune against defamation actions regarding all statements made during judicial proceedings. However, the court ruled that a lawyer may be subjected to disciplinary procedures by the Bar. The court’s ruling blurs the distinction between the ethical and disciplinary aspects of defamation on the one hand and its civil aspects on the other. Our argument is that disciplinary procedures by the Bar cannot and should not substitute libel suits, because. They have different goals and the interests represented in each of them are separate. Moreover, the option to impose disciplinary sanctions for defamation uttered during a hearing undermines the same rationale of the libel suit defense: keeping and protecting free speech in court.

​

​

Eyal Katvan and Boaz Shnoor, Don Quixote de la Corte: Serial Litigants, Emotions, and Access to Justice, OÑATI SOCIO-LEGAL SERIES, FORTHCOMING: “TOO MUCH LITIGATION?”: FACTS, REASONS, CONSEQUENCES, AND SOLUTIONS

Serial litigants are a well-known phenomenon. This article deals with this phenomenon on two different levels using Israel as a test-case. First, we analyze the burden serial litigants put on the judicial system as a whole, and the institutional responses to that burden, as well as the impact (both positive and negative) such serial litigants have on other people (especially in total institutions). they Second, we analyze the personal motives of serial litigants and identify their common denominators. We then show that serial litigants do not constitute a monolithic group, and suggest that courts have to take the differences between them into account. We compare serial litigants to people who suffer from health-related anxiety and suggest learning from their experience. We further propose the formulation of systemic tools that take into account both the negative and the positive aspects of serial litigants in order to strike a proper balance between the optimal allocation of resources, and the right of access to justice.

​

​

A Eyal Katvan and Boaz Shnoor, “Court’s Precious Time: Transparency, Honor and Judicial Scarce Resources”, 7(4) Oñati Socio-Legal Series (2017) 825

While many judicial systems in the Western World are coping with a shortage of judges, the public is not always aware of the overload and its reasons. Our claim is that the reason for this, is the fact that the judicial system preferred to preserve an ideal image of the judiciary and control all information about it, rather than to publicize the judicial overload problem. In this paper, we aim to show that until recently, the issue of “judicial overload” was hidden from the public eye. We deal with the importance and advantageous of presenting the relevant facts to the public. We shall empirically show, that the judicial system has begun to legitimize the exposure of judicial overload to the public.

​

B. Eyal Katvan and Boaz Shnoor, “A Perfect Façade?”: Transparency, Honor and Judicial Scarce Resources”, 26(1) INTERNATIONAL JOURNAL OF THE LEGAL PROFESSION, (2018) 143

 

אייל כתבן, לא עוד "פטרוזיליה לייפוי הסלט": כניסתן של נשים לתפקידי שיפוט ופרקליטות בארץ-ישראל ובמדינת-ישראל, עיוני משפט 32 (2010) 69

Numerically, women today hold a majority of public legal positions, i.e., as state and district attorneys, in the Ministry of Justice, and in the Israeli judiciary. This article examines the process whereby women have been admitted and become integrated into these frameworks. As I will show, women (not necessarily lawyers) were already integrated into quasi-judicial roles during the period of Ottoman rule, and even more so during the period of the British Mandate. It is my central argument that this integration of women during the pre-State period laid the groundwork for their entry into prosecutorial and judicial roles following the establishment of the State, through a process that will be referred to as “desensitization.” This article demonstrates how such integration was made possible through the combined (although not necessarily coordinated) activity of the Union of Hebrew Women for Equal Rights, which strived for the integration of women into key positions, including in the legal field, and of women engaged in private activity with the intention of becoming integrated into this field. Notwithstanding the relatively successful story of the integration of women into the legal profession, this article will also examine the reasons for the limited appointment of women to prosecutorial and judicial roles up until the 1970s. In the course of the discussion, it will also be possible to learn a bit about the judicial or quasi-judicial instances operating in the country and of the parallel struggles conducted by women over their right to vote and be elected and their right to practice law during the Mandatory Period.

 

 

​

Katvan Eyal, "The Entry and Integration of Women into Judicial Positions in Israel" in GENDER AND JUDGING (Ulrike Schultz, Gisela Shaw, Hart Publishing) (2013) 83.  

From a numerical point of view, women are today a majority in the judiciary in Israel. The beginning of the change and feminisation of the legal profession in Israel is usually dated as the 1970s. The question is when did women's entry into these positions begin, what enabled it and what prevented or halted their integration? I wish to show that the seeds for this success story were not sown in the 1970s, but in the time of the British mandate of Palestine, at the end of the First World War. Although at that time women's integration into the formal legal state systems was not possible, women did serve as judges in informal, non-state courts. I propose that this served as the foundation and training for their subsequent own, or their successors', legal activities after the foundation of the state. The process of integration was largely enabled by and due to: (1) the involvement of women's organisations, which recognised the potential of integrating women within legal frameworks – both during the Mandate and shortly after the foundation of the state; and (2) the private action and independent initiative of the first women lawyers, called to the Bar during the Mandate years. I demonstrate the existence of two ladders – private and collective – which women climbed in order to reach the top of the legal pyramid.

 

 

רינה בוגוש, רות הלפרין-קדרי, אייל כתבן, ״הפסקים הסמויים מן העין״: השפעתם של המאגרים הממוחשבים על יצירת גוף הידע המשפטי בדיני המשפחה בישראל", עיוני משפט 34 (2001) 603

מחקר זה בוחן את התפתחותו של גוף הידע המשפטי בתחום דיני המשפחה באמצעות השוואת המאפיינים של פסקי־הדין של בתי־המשפט לענייני משפחה המופיעים במאגרים הממוחשבים עם המאפיינים של מדגם תיקים מארכיב בתי־המשפט. המחקר בוחן גם את השימוש שעורכי־הדין עושים במאגרים הממוחשבים ואת תפקידם בהפצת הידע המשפטי
מחקר זה מבוסס על ההבנה ששופטים ועורכי־דין תלויים בפסיקה המתפרסמת לצורך מחקר, הערכה, הכנת טיעונים וכתיבת פסקי־דין, וכי החלטות אלה יוצרות את ליבת הידע המשפטי בתחום. הדיון מבוסס גם על מחקרים נוספים שבחנו הבדלים, במיוחד בערכאות הערעורים, בין החלטות שפורסמו לבין החלטות שלא פורסמו.
ההשערה הכללית של המחקר היא כי מאחר שבתחום דיני המשפחה זמינותן של ההחלטות מצומצמת, מאפייניהן של ההחלטות במאגרים הממוחשבים יהיו שונים באופן מהותי ממאפייניהן של כלל ההחלטות המתקבלות בבתי־המשפט לענייני משפחה, וכי יש לכך השפעה על הדרך שבה עורכי־הדין משתמשים במאגרים אלה.
המחקר מבוסס על ניתוח מדגם של 1,373 פסקי־דין של בתי־המשפט לענייני משפחה שניתנו במהלך השנים 1996–2003, ועל כל פסקי־הדין של בתי־המשפט לענייני משפחה מאותה תקופה המופיעים במאגרים הממוחשבים (1,145), וכן על תשובותיהם של 184 עורכי־דין בתחום דיני המשפחה לשאלונים שנועדו לברר את דפוסי השימוש שלהם במאגרים הממוחשבים ועד כמה החלטותיהם של בתי־המשפט לענייני משפחה נגישות להם.
מצאנו כי רק שיעור קטן מההחלטות פורסם במאגרים. ההחלטות שפורסמו שונות ממדגם הפסיקה בפועל בארבעה פרמטרים: ההחלטות שפורסמו נשאו אופי עימותי (אדוורסרי) הרבה יותר; הן הוצגו כנוטות יותר לטובת נשים תובעות מכפי שהן במציאות; שופטים גברים מיוצגים במאגרים הממוחשבים יותר מכפי חלקם במתן פסקי־דין והחלטות בתחום; ולבסוף, לבתי־המשפט בפריפריה יש ייצוג־חסר במאגרים, וחמישה בתי־משפט נעדרים מהמאגרים לגמרי.
נוסף על כך מצאנו כי רק שיעור זניח מבין עורכי־הדין מעורבים בהפצה של פסקי־ דין בתחום דיני המשפחה, וכן שעורכי־הדין המתמחים בתחום מסתמכים על אסופות פסיקה שברשותם אשר אינן זמינות לאחרים בתחום. אנו מסיקים כי אף שמאגרי המידע מעמידים לרשות העוסקים בדיני משפחה מידע רב בהרבה מכפי שעמד לרשותם בעבר, גוף ידע זה מעוות בחלקו את התמונה האמיתית, וקיים עדיין גוף ידע משמעותי שנותר סמוי מן העין.
 

 

אייל כתבן ובועז שנור, "כבוד ודיבה במדינת ישראל - בין שלוש רשויות", מאזני משפט (צפוי להתפרסם), 2020

 

אייל כתבן ובועז שנור, "שרוי עובד ברוגז": כבוד, כעס ומנעד רגשות העובדים במשפט הלא פורמלי בתקופת המנדט, משפט, חברה ותרבות (2020

​במאמר זה נבחן כיצד בתי המשפט האלטרנטיביים בארץ ישראל המנדטורית, ובמיוחד בית דין החברים של ההסתדרות, ביקשו לחנך את התושבים לאיפוק ולשליטה ברגשות חרף פגיעה בכבוד. במילים אחרות, נבחן כיצד ביקשו מוסדות אלה לחנך להתנהגות נטולת אלימות פיזית ומילולית כדי למנוע הדרדרות והסלמה בעקבות קנטור. המאמר מראה כיצד חלק דומיננטי ממשפטי הכבוד בבית הדין (תביעות בגין פגיעה בשם הטוב או בגין עלבון) עסק באסדרה ותיעול של רגשות כעס ורוגז – רגשות שעלו בין העובדים לבין עצמם ובינם לבין הפקידות ההסתדרותית. מדובר ברגולציה מורכבת: עליה לגלות הבנה לרגשות הנתבע (העובד) מצד אחד, ומהצד האחר להעניק לתובעים (פקידים ועמיתים) הגנה מפני עשיית דין עצמי על ידי הנתבעים; ובצד שני אלה – ניסיון למנוע הישנות של המקרים באמצעות חינוך והצגה של דרך הפעולה הראויה. כך פעל בית הדין כחלק מכור היתוך, או כור חינוך, שביקש למנוע גלישה של רגשות כעס ומצוקה להתנהגויות אסורות. הדבר נעשה כדי למנוע הפרה של הסדר הציבורי, הפועלי וההסתדרותי לטובת בניין הארץ והאומה, אך גם כחלק מהליך של חִברות, תִרבות (Civility), ובמיוחד חינוך לשליטה עצמית ולהיכרות עם המנעד המותר של התנהגויות המקובלות באינטראקציות בין-אישיות (בעיקר במקום העבודה).